Translate

יום שלישי, 15 בינואר 2013

המכשפה שלי




המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות


 

 המכשפות
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מרשרשות בחלונות ביתי.
בואו נא נשים בתולות
ותהזו איתי חלום אמיתי.

וכאן אסור לזייף,
אתה גונח, מתעייף,
אחור, קדימה נופל,
פתאום מתחיל למלמל:
כישוף כושל.

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מלכלכות לי את המטבח
בואו נא נשים בתולות
גם אם יכאב לי אני לא אצרח.


וכאן אסור לזייף...

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מתעופפות בחזרה לארון.
בואו נא נשים בתולות
לחגיגות יומכן האחרון.


נסיעה מהירה
  מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

נסעתי במסלול השמאלי.
ניסיתי לעקוף את הפחד שלי
מבורות, מאנסים, מבחורות, מיחסים,
מחלומות, מיקיצה ומבדידות.

הרגשה של עיוות
בכל החושים שלי עכשיו.
הרגשה של קביעות.
נתקעתי במקום
אני נתקעתי במקום
אני נתקעתי באותו המקום.

לא צריך להיפגש - עדיף להסתתר
לא אצליח להתרגש - אבל זה לא חסר
תאמרו מה שתאמרו - בכלל לא בא לי לדבר.

הרגשה של עיוות...

לא צריך להיפגש עדיף להסתתר
אני כבר אסתדר.


פחד אמיתי
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

ואני רציתי לראות אותך היום
ואני רציתי לנסוע באדום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים.
זה כבר כמה שנים,
אך מה יגידו השכנים.

ואני ראיתי אותך רוקדת בחלום
ואני בכיתי כשהתעוררתי לאור יום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים

 
כאלה, מסוכנים.
את מכירה אותי, זה פחד אמיתי,
וזה ככה כבר שנים.
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים. 






 

עד העונג הבא
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

שוב זאת תקופה של גאות בחיי,
מים רבים שוטפים את חושי.
אני נמשכת, והופכת
לחית חושך, למפלצת רטובה,
לשדון לילה, לפיה הטובה,
מתוקה ודורסת את האור מכבה,
וזורמת הלאה -

עד העונג הבא...

ובשעת סערה, בתקוף אותי מזגי הרע,
את חלוני אז אפתח, עליו ארכב בדהרה
אל השמיים.
וכשאגיע אצחק על פס של אור צהוב ודק,
אני ניצחתי במשחק, אני נמצאת עכשיו
עמוק בתוך המים.
עד העונג הבא... 





 


 









 ציפור
מילים: יעל כהן
לחן: ענבל פרלמוטר

עם ציפור נפשי אשכב דומם,
ואערוך חשבון נפש.
זו הציפור שבורת הכנף,
נאחזת בכח בשארית שנותרה,
כך בדד היא עומדת
ומקור מתכרבלת בנוצות הכאב והפחד.

עם ציפור נפשי אשכב דומם,
ואקונן על חומת המגן.
זו חומה של ניתוק,
מן חומה של דמיון בעולם של פחדים,
של דמיון.
נשענת בכח על רגלה בדלילה מנוצות
של פורקן ותשוקה שהיתה לא היתה.

זה סוד ללא מילים, ואת אותי תדעי
חושי מתערפלים
חולפות תשוקות כמו צללים,
ואת אותי תדעי
בתוך הנצח תצעדי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה