המילים ריקות

השיר שלי פשוט עצוב
זה שיר שמעולם לא כתבתי
המילים ריקות
שוב דבר לא אמיתי
הכל דומה
רק הדמיון החושב מטייל בלי דעת
יושב, זז ושוב יושב
מאמין ולא מאמין
לא יכול להשתנות
לא יכול להיות אחרת
רק אני ועצמי עם הגעגוע החזק המצמרר
עוצר את עצמי והולך לאיבוד
שוקע עוד

מלחמות ישראל

תגובה:

המורה המדהימה עדנה מייק

זוכרים, אוהבים ומעריצים אותך לנצח

לא הייתה ולא תקום עוד מורה כדמותך

מקצת מתלמידייך לאורך השנים...

(יום שישי..קבלת שבת, המורה עדנה שולפת חליל ומנגינה חרישית מחוללת אווירה מלטפת)

להלן שמות חלק מתלמידייך: 

ביה"ס ע"ש אליהו גולומב שנים 1964/5/6

דרור.ש (דפוס)

עובדיה אלשייך (חו"ל)

בנימין ארדיטי (שומר)

רבקה הללי (?)

מלכה משמרתי (?)

חיים מלכי (?)

משה מזרב /שיקו (?)

יצחק כהן (קצין בכיר במשטרה)

שמעון דרעי (שף)

שושנה תורג'מן (?)

פלורה/ליאורה היימן (?)

דבורה אפרייאט (?)

אבי (?)

אלי מזרחי (הקטן) (?)

אלי מזרחי (הגדול) (?)

נאווה אושרי (?)

ישי אושרי (?)

אמנון אושרי(?)

בינה כהן(?)

דליה קטרי (?)

הרצל אליסייאן(?)

אורנה דגן(?)

אסתר(?)

שרה (הגבוהה)(?)

מרגלית שירי(?)

נתן קונסטנטין(?)

האישה ההיא (מקור) מילים: נתן יונתן לחן: שלמה ארצי (לכבוד מורתי ערכתי את השיר בלשון נקבה) איפה ישנן עוד נשים כמו האישה ההיא אשר הייתה כערבות הבוכיות. למרגלות ההר נולדה ליד הנחל. בחורף שרה בין ערבות בוכיות. בקיץ בין אורות בצעי המים לחמה שילחה על פני הנחל לדגה. מקני הסוף כרתה לה עפיפון וכשהייתה לאישה מגבעולי הערבות הבוכיות נטתה סוכה, מאבן המבצר האפורה בנתה לה בית, על מי הנחל טחנה הקימה, זרעה שדות. שלחה הונה על פני הים באניות סוחר. אך יש אשר תניח כלי מלאכתה, ותהיה פתאום לאישה אחרת. איפה ישנן עוד נשים כמו האישה ההיא אשר הייתה כערבות הבוכיות. למרגלות ההר נולדה, ליד הנחל תידוד פזורת נפש על ההר או בבכאים. ובנופלה בבוקר לא עבות אחד על אדמתה, יקנו לה אחוזת עולם, ליד אמות המים השקטות. איפה ישנן עוד נשים כמו האישה ההיא אשר הייתה כערבות הבוכיות. וכמו מבצר עתיק הייתה בסוף הדרך. איפה ישנן עוד נשים כמו האישה ההיא אשר הייתה כערבות הבוכיות.

חמש שנים (לחן עממי יידי) מילים:יצחק קצנלסון לחן: עממי יידי חָמֵשׁ שָׁנִים עַל מִיכָאֵל עָבְרוּ בְּרִקּוּדִים. בָּטֵל יָשַׁב מֵעֲבוֹדָה חָפְשִׁי מִלִּמּוּדִים. שְׁלֹשָׁה הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים: נַבְחָן שֶׁבַּמְּלוּנָה, חָתוּל שָׁחֹר – רַבִּי לָקִיק וּבַשּׁוֹבָךְ יוֹנָה. חָמֵשׁ שָׁנִים וּבַשִּׁשִּׁית אֶל חֲבֵרָיו קָרָא: "שָׁלוֹם נַבְחָן, שָׁלוֹם לָקִיק שָׁלוֹם יוֹנָה צְחוֹרָה." "אֶל בֵּית הַסֵּפֶר אֵלְכָה לִי אֶלְמַד יוֹם יוֹם עַכְשָׁו. חַכּוּ עַד כְּלוֹת הַלִּמּוּדִים שׁוּב נִשְׁתַּעְשַׁע יַחְדָּיו!"

המנוף החכם ביקום כולו

ניקולה טסלה

ניקולה טסלה, האיש, הדמות והאגדה...

נותר רק לקשור כתרים...

הללויה...

Amandine art

מלאכים כאלה

מלאכים עם כנפיים - שעפים, שמרחפים שם למעלה

מלאכים שקופים..רואים אך שקטים

אגרת לבנה

פרפר גדול כנף

ציפור שיר מתנגנת

מפוחית מצייצת

ציור של קו מתמשך

פינה מתעגלת

קו מגומגם בשטף

נקודה מדלגת מהקיפאון

שקט ושלווה נחים בין בדי העצים

קשת אופקית נוגעת ברקע התכול
ענף נגרר, סולל נתיב בחול

המכשפה שלי

המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות המכשפות

 

 המכשפות
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מרשרשות בחלונות ביתי.
בואו נא נשים בתולות
ותהזו איתי חלום אמיתי.

וכאן אסור לזייף,
אתה גונח, מתעייף,
אחור, קדימה נופל,
פתאום מתחיל למלמל:
כישוף כושל.

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מלכלכות לי את המטבח
בואו נא נשים בתולות
גם אם יכאב לי אני לא אצרח.

וכאן אסור לזייף...

תן מילל בערפל, ערפד מקלל.
תריסר מכשפות סגולות
מתעופפות בחזרה לארון.
בואו נא נשים בתולות
לחגיגות יומכן האחרון.

נסיעה מהירה
  מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

נסעתי במסלול השמאלי.
ניסיתי לעקוף את הפחד שלי
מבורות, מאנסים, מבחורות, מיחסים,
מחלומות, מיקיצה ומבדידות.

הרגשה של עיוות
בכל החושים שלי עכשיו.
הרגשה של קביעות.
נתקעתי במקום
אני נתקעתי במקום
אני נתקעתי באותו המקום.

לא צריך להיפגש - עדיף להסתתר
לא אצליח להתרגש - אבל זה לא חסר
תאמרו מה שתאמרו - בכלל לא בא לי לדבר.

הרגשה של עיוות...

לא צריך להיפגש עדיף להסתתר
אני כבר אסתדר.

פחד אמיתי
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

ואני רציתי לראות אותך היום
ואני רציתי לנסוע באדום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים. זה כבר כמה שנים,
אך מה יגידו השכנים.

ואני ראיתי אותך רוקדת בחלום
ואני בכיתי כשהתעוררתי לאור יום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
 
כאלה, מסוכנים.
את מכירה אותי, זה פחד אמיתי,
וזה ככה כבר שנים.
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים. 

 

עד העונג הבא
מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

שוב זאת תקופה של גאות בחיי,
מים רבים שוטפים את חושי.
אני נמשכת, והופכת
לחית חושך, למפלצת רטובה,
לשדון לילה, לפיה הטובה,
מתוקה ודורסת את האור מכבה,
וזורמת הלאה -

עד העונג הבא...

ובשעת סערה, בתקוף אותי מזגי הרע,
את חלוני אז אפתח, עליו ארכב בדהרה
אל השמיים.
וכשאגיע אצחק על פס של אור צהוב ודק,
אני ניצחתי במשחק, אני נמצאת עכשיו
עמוק בתוך המים.
עד העונג הבא... 





 


 

 ציפור
מילים: יעל כהן
לחן: ענבל פרלמוטר

עם ציפור נפשי אשכב דומם,
ואערוך חשבון נפש.
זו הציפור שבורת הכנף,
נאחזת בכח בשארית שנותרה,
כך בדד היא עומדת
ומקור מתכרבלת בנוצות הכאב והפחד.

עם ציפור נפשי אשכב דומם,
ואקונן על חומת המגן.
זו חומה של ניתוק,
מן חומה של דמיון בעולם של פחדים,
של דמיון.
נשענת בכח על רגלה בדלילה מנוצות
של פורקן ותשוקה שהיתה לא היתה.

זה סוד ללא מילים, ואת אותי תדעי
חושי מתערפלים
חולפות תשוקות כמו צללים,
ואת אותי תדעי
בתוך הנצח תצעדי.